ויינטיאן, עיר ידידותית להפליא ויוצאת דופן ביופייה, נמצאת איפשהו בין עיר קטנה לעיירה גדולה. אחוזות צרפתיות מתפוררות ניצבות לצד דוכני אטריות מהבילים, הרחובות עטורים בפריחת בוגנוויליה צבעונית, והשוק של הבוקר מקדם את פני היום באנרגיה תוססת. העיר המתפתחת מלאה בקסם, ותמצאו את עצמכם נכבשים במהירות על ידי המראות הייחודיים שבה, האוכל המצוין והאנשים האדיבים.

האנדרטה הבולטת ביותר בבירה היא ה-Patuxai, המזכירה את שער הניצחון בפריז. הגרסה הלאית, המפוארת אף יותר מעמיתתה הצרפתית, כוללת ארבע קשתות במקום שתיים בלבד. הקשת האלגנטית, שנבנתה בשנות ה-60, מקבלת את פני המבקרים בעיר ומהווה סמל של ויינטיאן.

סמוך למרכז העיר נמצא ה-That Dam, סטופה שעל פי האגדה המקומית הייתה מצופה פעם בזהב טהור. השמועה אומרת שהסיאמים בזזו את הזהב במהלך פשיטתם בשנת 1828, והסטופה נותרה שחורה לזכר המעשה. אגדות אחרות גורסות כי הסטופה היא ביתו של דרקון ישן בעל שבעה ראשים המגן על התושבים המקומיים. לא משנה במה תבחרו להאמין, ה-That Dam הוא אתר חובה בשל יופיו המדהים ועיצובו החינני.

לאוס היא מדינה בודהיסטית ברובה, וה-Pha That Luang הוא סמל הן לאמונה והן לריבונות המדינה. אם הוא נראה לכם מוכר, זה משום שהסטופה מופיעה על החותם הלאומי ובמקומות רשמיים אחרים. האגדה מספרת שהסטופה מכילה את עצם החזה של הבודהה, שהונחה שם כאשר נבנתה על ידי מיסיונרים אשוקים מהודו במאה ה-3 לפני הספירה.

ל-Wat Sok Pa Luang חסר הרקע האגדי של אתרים אחרים, אך המקדש מפורסם בזכות העיסויים המקצועיים וסאונות הצמחים שבו. לאחר שתפיגו את דאגותיכם בסאונה, תוכלו ליהנות מתה צמחים במרפסת, מוקפים בפרחים עבותים ובציפורים שרות.

אחד המקדשים החשובים ביותר בכל לאוס הוא ה-Wat Ong Teu Mahawihan. המקדש נבנה באמצע המאה ה-16, אך שטחו שימש למטרות דתיות כבר מהמאה ה-3. פסל בודהה ענק מברונזה ניצב במרכז אולם ההסמכה ומעניק למקדש את שמו, שפירושו "מקדש הבודהה הכבד". הוא אהוב גם בזכות חזית העץ המגולפת והמורכבת שלו.

אם אתם זקוקים להפסקה מהמקדשים, בקרו ב-Lao National Museum. המוזיאון, המאורגן בצורה מעט אקלקטית, כולל הכל – החל מפסלי אבן חול הינדואיים ועצמות דינוזאורים ועד כלי נשק, כיסאות של גיבורים לאומיים ותצלומים ישנים של חיילי Pathet Lao. החלק האתנוגרפי הוא תערובת של כדים, תופים וכלים, והקומה השנייה מלאה בשרידים מהתקופה הקולוניאלית הצרפתית ומתקופת השחרור של המדינה.

מעבר לרחוב מהמוזיאון הלאומי נמצא ה-Lao National Culture Hall, השוכן במבנה מושך עין המעוטר בגימורי זהב ובעמודים מתנשאים. המרכז, שהוענק לעם הלאו בסוף שנות ה-90 על ידי הסינים, פתוח רק במהלך אירועי תרבות מתוזמנים, אך מתקיימים בו באופן קבוע מופעי מחול קלאסי, סרטים צרפתיים ותחרויות יופי.