לבוליביה יש שתי ערי בירה. סוקרה (Sucre) היא עיר הבירה האמיתית של האומה הבוליביאנית (הבירה המשפטית של בוליביה), בעוד לה פאס (La Paz) היא מושב הממשלה (הבירה האדמיניסטרטיבית).
לה פאס היא עיר מסחררת, ולא רק בגלל גובהה הרב. יופייה של הבירה הבוליביאנית הוא יוצא דופן, החל מהקניונים והמישורים השטוחים ועד לעמק שמתחת. העיר נועדה להנאה והיא מתאימה ביותר לטיולים נינוחים ולשיטוט ללא מטרה. הקדישו זמן להליכה בסמטאות הצרות, התפעלו מהמוזיאונים המרתקים, עיינו בהיצע האקלקטי בשווקים התוססים ושוחחו עם המקומיים בבית קפה מסורתי. זו הדרך הטובה ביותר לגלות את פניה הרבות של הבירה ולהעריך במלואו את יופייה של לה פאס.
כדי לצלול באמת לתוך התרבות המקומית, חקרו את השווקים ההומים הרבים של העיר. השווקים המסורתיים ברחובות Calle Linares, Calle Sagarnaga ו-Calle Illampu עמוסים בעבודות יד מקומיות, יצירות אמנות ותוצרת טרייה, בעוד ש-Mercado de las Brujas מיועד לקונים בעלי נטייה לאמונות טפלות. דוכני השוק הצפופים, הידועים כ"שוק המכשפות", מוכרים הכל, החל מקמעות מזל וקריסטלים ועד לתרופות טבעיות ומרכיבים לשיקויים.
המקומיים אוהבים להתאסף גם ב-Plaza Murillo, הכיכר המרכזית של העיר. המקום, שנקרא במקור Plaza Mayor, הוקדש מחדש לפדרו דומינגו מוריו (Pedro Domingo Murillo), מלוחמי החופש המפורסמים ביותר במדינה. מוריו נתלה באתר בשנת 1810 והוא מונצח באנדרטה שבכיכר. במהלך היום, המקומיים פוקדים את הכיכר כדי להירגע, לספוג את השמש ולהאכיל את היונים, אך בלילה הכיכר מתמלאת לעיתים קרובות במוזיקאים המנגנים מוזיקה מסורתית.
מדרום לכיכר נמצא ארמון הנשיאות, מבנה מפואר שנבנה לראשונה בשנת 1852. הארמון שונה ונבנה מחדש פעמים רבות כל כך בשל נזקי שריפות, עד שזכה לכינוי "Palacio Quemado" או "הארמון הבוער". משמרות הנשיאות עומדים על המשמר בכניסות, אך המבקרים יכולים לראות פסל של גואלברטו וילרואל (Gualberto Villarroel), הנשיא לשעבר שנתלה על ידי המון זועם בשנת 1946.
לה פאס היא ביתן של מספר כנסיות מרשימות, ואחת המעניינות שבהן היא Catedral de Nuestra Senora de La Paz. מבנה האבן הפשוט נבנה בשנת 1835 ליד המיסיון הראשון של העיר. האוצר האמיתי של הכנסייה הוא פנים המבנה, המתמקד במזבח זהב מסנוור.
גם ה-Iglesia de San Francisco ראויה לביקור. המבנה מהמאה ה-16 קדם למעשה להקמת הבירה, אך הכנסייה נהרסה ברובה בשל שלגים בשנת 1610. הקתדרלה המשופצת, שנבנתה מחדש בשנת 1794, כוללת שילוב של סגנון בארוק ספרדי וסגנון מוסטיזו. יצירות האמנות בפנים עשירות בסמלים מסורתיים כמו נחשים, ציפורים טרופיות ודרקונים.
אחת הדרכים הטובות ביותר להבין טוב יותר את המדינה ואת תושביה היא לבקר ב-Museo de Etnografia y Folklore. המוזיאון, קטן אך מעורר מחשבה, כולל תערוכות המוקדשות לתרבויות האתניות המגוונות של בוליביה. קומת הקרקע מציגה מסכות מקומיות צבעוניות, בעוד הקומה העליונה מכילה העתק של הכפר Uru Chipaya, הכולל דגמים של מבנים מסורתיים ותערוכות על טכניקות ציד מקומיות. ישנה גם ספרייה אור-קולית נרחבת והקרנות קבועות על הריקודים, המוזיקה והמנהגים המסורתיים של המדינה.
ה-Museo del Charango הוא מועדף נוסף על מבקרים ומקומיים כאחד. המוזיאון מתחקה אחר ההיסטוריה של המוזיקה המסורתית וכולל אוסף גדול של צ'אראנגו (charangos) וכלי נגינה עממיים בוליביאניים אחרים.
מוזיאונים נוספים שכדאי לחקור בבירה כוללים את מוזיאון המתכות היקרות, המוזיאון לאמנות עכשווית, המוזיאון הבוליביאני לטקסטיל אנדים והמוזיאון השקוע (Submerged Museum), כיכר חיצונית קטנה עם מונולית של טיוואנאקו (Tiwanaku) במרכזה.